אדם שנפגע מעורך דינו מתרכז בשאלה אחת: האם הייתה התרשלות, והאם אפשר להוכיח אותה. זו השאלה הנכונה, אך אינה השאלה היחידה. שאלה שנייה, שנשאלת לעיתים קרובות מאוחר מדי, היא מי ישלם בסוף. פסק דין נגד אדם פרטי שווה בדיוק כמה שאפשר לגבות ממנו, ולא יותר. יש תיקים שמסתיימים בניצחון משפטי מלא ובלי שקל אחד שמגיע ליד הלקוח, וזה כמעט תמיד תוצאה של בדיקה שלא נעשתה בהתחלה.
ברוב תיקי הרשלנות המקצועית נגד עורכי דין, הפיצוי בפועל מגיע מפוליסת האחריות המקצועית של עורך הדין ולא מכיסו הפרטי. זו הסיבה שתיק כזה אינו מתנהל באמת מול עורך דין בודד, אלא מול חברת ביטוח שמממנת את ההגנה, בוחרת את המייצג ומנהלת תיקים כאלה באופן שוטף.
לכך יש שתי משמעויות מעשיות. האחת היא שהצד שמנגד אינו שוקל את המשך ההליך בשיקולי עלות של אדם פרטי, ולכן אין להניח שתביעה בסכום נמוך תיסגר מהר רק כדי להיפטר ממנה. השנייה, והחשובה יותר, היא שכל התיק תלוי בשאלה אם הפוליסה תעמוד בתוקפה כשהתביעה תגיע. מי שנכנס לתהליך בלי להבין זאת מגלה את זה בשלב שבו כבר קשה לתקן.
שלוש עובדות משנות את התמונה אצל רוב הלקוחות ששומעים אותן לראשונה.
ראשית, הפוליסה מבטחת את עורך הדין ולא את הלקוח. הלקוח נהנה ממנה בעקיפין בלבד, רק אם היא בתוקף ורק אם המקרה נכנס לגדריה. אין לו מעמד כלפי חברת הביטוח מעצם היותו לקוח שנפגע.
שנית, פוליסות מסוג זה נקשרות למועד שבו מוגשת התביעה ולא למועד שבו נעשה המחדל. עורך דין שפרש, עבר לתחום אחר או נפטר, ולא נרכש עבורו כיסוי המשך לתקופה שאחרי הפסקת הפעילות, עלול להשאיר את הלקוח בלי כתובת. מי שדוחה את הבירור בשנתיים מתקרב להתיישנות, ובמקביל מסתכן בכך שהפוליסה כבר לא תהיה שם כשיגיע.
שלישית, לפוליסה יש תקרת כיסוי ויש בה חריגים, וחלק מההתנהגויות החמורות ביותר הן בדיוק אלה שחברת הביטוח תטען שאינן מכוסות. התוצאה מפתיעה את רוב האנשים: ככל שמה שעשה עורך הדין חמור יותר, כך גדל הסיכון שהנפגע יישאר מול אדם פרטי במקום מול מבטח. זו אחת הסיבות שהאופן שבו מנוסחת התביעה אינו עניין טכני.
המסקנה אינה שאין טעם לתבוע. המסקנה היא שהבדיקה הביטוחית אינה שלב אחרון שמגיע אחרי שהוכחה ההתרשלות, אלא חלק מההחלטה אם להגיש, את מי לתבוע ומתי. מי שעוסק בתחום בוחן את שתי השאלות במקביל ולא זו אחר זו.
הנזק הגדול ביותר בתיקים כאלה נגרם בחודשים שלפני ההגשה. עיכוב ממושך פוגע גם בהתיישנות וגם בכיסוי. שיחות ישירות עם עורך הדין שלא תועדו מייצרות גרסאות סותרות במקום ראיות. ויתור או הסדר שנחתם בלי ייעוץ, מתוך רצון לסיים את העניין בשקט, עלול לסגור את הדלת לחלוטין. ומסמכים מההליך המקורי שאבדו או נשארו אצל המשרד הופכים תיק שניתן להוכיח לתיק שנשען על זיכרון.
יש גם מהלך שנראה טבעי ופועל לרעת הלקוח. פנייה נזעמת לעורך הדין, בלי ליווי, מזמינה תשובה מנוסחת היטב שנכתבת לעיתים כבר בתיאום עם המבטח, וזו התשובה שתעמוד מול הלקוח בהמשך ההליך.
זהות הנתבעים גם היא אינה מובנת מאליה. עורך דין שהיה עובד במשרד או שותף בו אינו בהכרח הנתבע היחיד, ולעיתים דווקא שם נמצא הפתרון הכלכלי של התיק.
מי שסבור שנפגע מעורך דינו, נכון שיאסוף את התיק כולו, הסכם ההתקשרות, ההתכתבות עם המשרד והמסמכים מההליך המקורי, ויביא אותם לעורך דין שעוסק בתביעות נגד עורכי דין, לפני שהוא שולח מכתב או פונה לעורך הדין בעצמו. הבדיקה המוקדמת קובעת אם יש עילה ואם יש ממי לגבות אותה, ושתי השאלות האלה נבדקות יחד.
משרד עורך הדין אלי הלם עוסק בייצוג תובעים בתביעות רשלנות מקצועית נגד עורכי דין. אלי הלם הוא מחבר הספר "רשלנות מקצועית של עורכי דין", בהוצאת לשכת עורכי הדין. פנייה מוקדמת אינה מבטיחה תוצאה, אבל היא מאפשרת להעריך את התיק בזמן שבו עוד אפשר לפעול.
HAND MADE BY
