שני פסקי דין שניתנו  בביהמ"ש המחוזי מרכז [ת"א (מרכז) 59584-12-17 פלונית נ' ברקוביץ] ובבימ"ש השלום קריות [ת"א 44462-03-24 קרופרו ואח' נ' רוזן ואח'] – ממחישים את החשיבות  של יחסי עו"ד-לקוח.

העובדות בתמצית:

העובדות בפסק הדין בעניין פלונית נסבו על הוריה של ילדה שנפגעה מרשלנות רפואית אשר שוחחו עם עורך-דין, איתו הם היו בקשר בעניינים אחרים, בעניין הגשת תביעת רשלנות הרפואית.  לימים הוגשה תביעת הרשלנות נגד בית החולים אולם נקבע שהתביעה התיישנה. התובעים בעניין פלונית הגישו תביעה כנגד עורך-הדין איתו הם שוחחו בעילה של רשלנות מקצועית.

בעניין קרופרו נדון עניינם של תובעים שפנו לעורך-דין אשר הפנה אותם לעורך-דין אחר עימו היו לו יחסי שותפות מסוימים אשר העניק להם ייצוג רשלני.

בעניין פלונית נתקבלה טענת עורך-הדין כי בינו ובין התובעים לא היו יחסי עו"ד-לקוח. בעניין קרופרו, נדחתה טענה זאת.

קיומם של יחסי עו"ד-לקוח

שאלת קיומם של יחסי עו"ד-לקוח היא סוגיה בעלת חשיבות רבה להכרעה בשאלת אחריותו המקצועית של עורך הדין. אכן, אחריות עוה"ד חלה גם כלפי מי שאינו לקוחו, אולם מדובר באחריות מופחתת בעלת סייגים רבים, ולא ניתן להשוות את האחריות המקצועית של עוה"ד כלפי לקוחו – שהיא אחריות מוגברת – לעומת האחריות אותה חב עוה"ד כלפי צדדים שלישיים.

במרבית המקרים, שאלת קיומם של יחסי עו"ד-לקוח, אינה מעוררת קשיים. אולם מתעוררים, לא פעם, מקרים בהם השתכללותם של יחסים כאלו אינה ברורה. ראשית, יש להדגיש, שאלת קיומם של יחסי עו"ד-לקוח, אינה נבחנת לפי תחושתו הסובייקטיבית של הלקוח או של עוה"ד. כאשר מתעוררת השאלה האם נוסד קשר מקצועי בין עוה"ד-ללקוחו, בוחן ביהמ"ש מספר מבחנים חיצוניים בכדי להכריע בשאלה זאת.

בראש וראשונה, בוחן ביהמ"ש האם ניתן ייפוי כוח לעורך-הדין; שאלות נוספות אותן בוחן ביהמ"ש הן: האם שולם שכר-טרחה; אינטנסיביות הקשר המקצועי; המידע שהועבר בין הצדדים; תקופה הזמן בה שררו היחסים בין הצדדים; מהו סוג השירות הניתן או שנטען שהיה על עורך הדין ליתן ואם הפעולות שנעשו על ידי עורך הדין עבור הלקוח הינן בעלות תוכן משפטי.

העובדה שאחד או יותר מהמבחנים אינם מתקיימים אינה מלמדת כי אין מדובר ביחסי עו"ד-לקוח, וכל מקרה נבחן לגופו. כך, לשם דוגמה בלבד, נקבע כי תשלום שכר טרחה כשלעצמו אינו מלמד על קיומם של יחסי עו"ד-לקוח, בדיוק כפי שהעדר תשלום שכר-טרחה, אינו מלמד כי יחסים שכאלו אינם מתקיימים.

הערת סיום:

ישנה חשיבות רבה לעורכי-דין המעניקים ייעוץ מקצועי להבין היטב את האחריות הנגזרת ממתן ייעוץ זה, גם כאשר הדבר נעשה, באופן אגבי, ולא במסגרת מסודרת של יחסי עו"ד-לקוח. ראשית, מהטעם שייתכן וביהמ"ש יכריע כי יחסים מקצועיים כאלו קיימים; ושנית, בשל אחריות עוה"ד היכולה להיגזר על בסיס קונסטרוקציות משפטיות אחרות, כגון מצג שווא רשלני או אחריות עוה"ד כלפי צדדים שלישיים.