העובדות:

מקורו של הסכסוך בשני בני זוג אשר מסרו לעו"ד את הטיפול בענייניה המשפטיים של האישה אשר הייתה מעוניינת להגיש תביעות כנגד עיריות רעננה, אור יהודה וגבעתיים בגין מעשי הכפשה ורדיפה אשר הביאו לטענתה לסיום עבודתה במוסדות החינוך בהם הועסקה בערים אלו. בין בני הזוג לעורך הדין נחתם הסכם שכר טרחה אולם במהלך הטיפול המשפטי פרץ סכסוך בין הצדדים ובני הזוג דרשו לקבל את כספם חזרה כיוון שלטענתם לא נעשה דבר בעניינם. משסרב עורך הדין להשיב ללקוחותיו את כספם הוגשה כנגדו תביעה על ידם.

נפסק:

הסכם שכר הטרחה לקה בחסר ומנוסו לא ברור מה היקף החובות שהוטל על הנתבע. ביהמ"ש קבע כי הסכם שכר טרחה הוא "מגילת זכויות וחובות" בין פרקליט ללקוחו אשר אמור להיות ברור ונהיר לכל נפש ואשר יאפשר ללקוח להבין את היקפו ופרטיו של השירות המשפטי אותו מתחייב הפרקליט לספק מחד ואת החבות הכספית אשר הוא נוטל על עצמו אל מול הפרקליט מאידך.
עו"ד הנדרש להמציא ללקוח את תוצרי העבודה אינו יכול לטעון כי אין לו כאלו שכן תוצרי עבודה של עורך הדין בדרך-כלל מועלים על הכתב.