בפס"ד של ביהמ"ש העליון נדון ערעור שהגישו עורכי דין על חיובם ברשלנות מקצועית בגין "עסקת תרמית" במקרקעין.
[ע"א  6715/20 שטרק נ' סונינו, פס"ד מיום 28.11.2022].

בעניין שטרק הנ"ל, התקשרו הלקוחות עם עורכי הדין על-מנת שאלו ייצגו אותם בעסקת מקרקעין. הלקוחות לא גילו לעורכי הדין כי למעשה העסקה בה הם מתקשרים היא "עסקת תרמית". ביהמ"ש המחוזי קבע כי בעסקה זאת היו "נורות אזהרה" רבות באופן שחייב את עורכי הדין באחריות [מופחתת] לנזקי הלקוחות. ביהמ"ש העליון קובע, כי ידיעת הלקוח כי הוא מתקשר בעסקת תרמית, מנתקת את הקשר הסיבתי בין הרשלנות ובין נזקי הלקוח. ביהמ"ש העליון קיבל את ערעור עורכי הדין.

ידיעת הלקוח – נדבך מרכזי בהתגוננות עורך הדין מפני תביעות רשלנות מקצועית:

אם צריך היה לנסח "כלל זהב" יחידי לעורכי דין, בהתגוננות מפני תביעות רשלנות מקצועית, הרי שיידוע הלקוח באשר לסיכונים בכל מהלך משפטי, הוא, ללא ספק, כלל זה. פעם אחר פעם, נדחות תביעות נגד עורכי דין בעילה של רשלנות מקצועית של עורך דין, בשל העובדה שהלקוח היה מודע לסיכונים שבפעולה המשפטית בגינה מוגשת התביעה.

כזהו פסק הדין שניתן, אף הוא לפני זמן קצר, בביהמ"ש המחוזי בירושלים [ת"א 64154-06-17 שם טוב ואח' נ' שטיינר ואח', "נבו", פס"ד מיום 21.07.2022]. במקרה זה חילק עורך הדין, כמנהל עזבון, את רכוש המנוח שלא בהתאם לצוואה. ביהמ"ש המחוזי מבקר את התנהלותו של עורך הדין וקובע כי מדובר בהתנהגות  בעייתית המטילה אחריות על עוה"ד. יחד עם זאת, בשל העובדה כי התובעים הסכימו לחלוקה זאת, הדבר מנתק את הקשר הסיבתי בין הרשלנות והנזק.

יחד עם זאת, יש לשים לב ולהדגיש: ידיעת או הסכמת הלקוח אינן בבחינת "הגנה מוחלטת", מפני תביעות רשלנות מקצועית של עורך דין. ישנם מקרים, חריגים, בהם הפעולה המשפטית היא כל כך מסוכנת שעורך הדין צריך להימנע מלקחת חלק באירוע, אפילו הלקוח נתן את הסכמתו לעניין [ראו, לדוגמה, ת"א 2184/99 שרון נ' ליבוביץ, "נבו", פס"ד מיום 29.10.2002].

שאלה אחרת בעניין ההסכמה ויידוע הלקוח היא כיצד נעשה הדבר? האם בע"פ? בכתב? שאלה זאת זכתה, אף היא, לפסיקה ענפה והתפתחו כללים רבים המנסים להכווין את התנהגותו של עורך הדין גם בעניין זה [ראו, פסה"ד המנחה, ע"א 7633/12 קבוצת גיאות בע"מ נ' גולדפרב, "נבו", פס"ד מיום 16.09.2014].