בדרך כלל, בהתאם לדיני החוזים הרגילים, כאשר ישנה הסכמה של שני צדדים על גובה השכר שישולם עבור השירותים שמעניק צד אחד לצד השני, לא ניתן לבטל הסכם זה. ביטול של הסכם שכזה יכול להיעשות רק בהתאם לעילות הקבועות בחוק החוזים [כגון, לדוגמה, הטעיה או עושק]. לכן, גם כאשר המחיר המוסכם בחוזה הוא מופרז, חריג, קיצוני, בתי המשפט, ברגיל, ימנעו מלבטל הסכם שכזה. חופש החוזים מאפשר לספק השירותים לדרוש כל מחיר עבור השירותים שהוא מעניק ואם, מהצד השני, מסכים מקבל השירותים לשלם את אותו מחיר מופרז, אזי כמעט ובלתי אפשרי לבטל הסכם שכזה.

ביטול הסכם שכר טרחה מופרז

לא כך הם הדברים כאשר מדובר בהסכם שכר טרחה בין עורך-דין ולקוח. קביעת סכום שכר טרחה מופרז ובלתי סביר על ידי עוה"ד שהלקוח צריך לשלם, כפופה לא רק לטענות מכוח דיני החוזים הרגילים אלא גם לדינים המיוחדים החלים על עורכי הדין.

לעורך דין מותר לגבות מלקוח רק שכר טרחה סביר. גם אם הלקוח הסכים לשכר טרחה מופרז, הוא יכול, במקרים מסוימים, לאחר מכן, לפנות ללשכת עורכי הדין ולדרוש החזר של השכר המופרז ששילם.  הלקוח יכול גם לפנות לבית המשפט בתביעה להשבת שכר הטרחה המופרז. בהקשר זה ידועים דברים שאמר בית המשפט העליון בפרשת קפלנסקי [ע"א 4849/06] כי "לעולם על שכר הטרחה המשולם עבור שירות משפטי להיות מידתי וראוי, ואל לו לחרוג אל מעבר למסגרות מקובלות, תקינות וסבירות של פיצוי על שירות שניתן ועל מאמץ שהושקע".

בשל חובות הנאמנות המוגברות שחב עורך הדין ללקוחו הוא אינו יכול לדרוש ממנו שכר טרחה מוגזם, בלתי סביר, מופרז, שאינו עומד ביחס ישיר להיקף העבודה שנעשתה עבור הלקוח. אפילו הסכים הלקוח בהסכם שכר הטרחה לשלם שכר טרחה מופרז שכזה, רשאי הלקוח, במקרים מתאימים, לפנות לביהמ"ש בדרישה להשבת שכר הטרחה המופרז או להתגונן מפני תביעת שכ"ט בטענה כי מדובר בשכר בלתי מידתי ומופרז.