העובדות:
הסכם שכר טרחה בקשר עם ייצוג משפטי הניתן ללקוח, כאשר הייצוג המשפטי מציב את עוה"ד במצב של ניגוד עניינים עם לקוחות אחרים שלו.
נפסק:
- החובה המוטלת על עוה"ד להימנע ממצב של ניגוד עניינים, אינה רק לניגוד עניינים בפועל, אלא גם להימנע מאפשרות של ניגוד עניינים.
- לא ניתן להתנות בהסכם על חובות האמון המוגברות שחב עו"ד ללקוחו.
- כאשר המחוקק התיר במפורש גביית שכר טרחה במקרה של הפרת שניים מכללי האתיקה החלים על עורכי הדין, ברור שהמחוקק אוסר, במשתמע, גביית שכר טרחה, במקרה של הפרת כללים אחרים.
- אין מקום להתיר לעוה"ד לגבות שכ"ט הסכמי במקום בו הייצוג שלו את הלקוח היה תוך ניגוד עניינים בפועל או בכוח.
- אין גם אפשרות לפסוק לעוה"ד שכ"ט ראוי, במקום בו היה הסכם בין הצדדים ובמקום בו עוה"ד לא תבע במפורש שכ"ט ראוי.
