לכל שאלה וייעוץ חייגו: 03-6096270

תביעת עורך דין ברשלנות – נטל ההוכחה על התובע

ע"א 989/03 א' חטר-ישי, משרד עורכי-דין נגד חיננזון פ"ד נט(4) 796

משרד עו"ד תבע את הלקוח שלו לתשלום שכר טרחה בגין טיפול משפטי, והלקוח תבע בחזרה פיצויים בגין רשלנות. הלקוח, פוטר מעבודתו ותבע את שתי החברות המעסיקות שלו לשעבר. ההליכים התנהלו 12 שנים ויום לפני שחתם הלקוח על הסכם פשרה עם מעסיקותיו לשעבר, פיטר את עורך דינו. בהסכם הפשרה שהוגש לביהמ"ש, התחייב הלקוח לשלם לעוה"ד שלו את הסכום המגיע לו, אך לאחר שקיבל את הפיצוי סירב לשלם וחלק על גובה הסכום. לאחר שעוה"ד הגיש תביעה לתשלום שכר הטרחה, הגיש הלקוח תביעה נגדית בגין רשלנות מקצועית של עוה"ד. בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור יתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית רק במקרים קיצוניים וחריגים, כמו למשל כאשר נופלת שגיאה עקרונית בקביעות העובדתיות שמצאה הערכאה שלמטה. בנוגע לתשתית שנקבעה לגבי שכר הטרחה, לא מצא בית המשפט בערכאת הערעור לנכון להתערב בקביעתו של בית המשפט.

בנוגע לעוולת הרשלנות, גישת המשפט הישראלית לא מעניקה חסינות לעורך הדין מפני תביעות רשלנות לגבי האופן בו ניהל את המשפט. אך יחד עם זאת, הנטל להוכחת יסודות עוולת הרשלנות מוטל על התובע, ועליו להוכיח כי אלמלא התרשל – תוצאת פסק הדין הייתה משתנה לטובתו. מדובר בנטל כבד מבחינה ראייתית, משום שהליכים משפטיים אינם דבר שניתן לצפות מראש ואין להעריך את התנהלות ההליכים באופן תיאורטי ואת התוצאה האפשרית שעשויה לנבוע כתוצאה מכך.

ביהמ"ש דחה את התביעה נגד עורך הדין וקבע כי לא התקיימו במקרה זה יסודות עוולת הרשלנות: ללקוח לא נגרם כל נזק, בטח שלא בשל התנהלותו של עורך הדין. את הפשרה חתם הוא בעצמו ואם נגרם לו נזק כלשהו הוא האחראי לו. בנוסף, לא הופרה חובת הזהירות של עורך הדין כלפי הלקוח שלו ולא נמצא קשר סיבתי בין מעשיו של עורך הדין לבין הנזק שהלקוח טען שנגרם לו.