לכל שאלה וייעוץ חייגו: 03-6096270

רשלנות של עורך הדין או טעות בשיקול דעתו?

על עורך הדין מוטלת החובה לנהוג במיומנות משפטית מקובלת ולהמנע ממעשים או מחדלים שעורך דין סביר היה נשמר מפניהם באותן הנסיבות. עורך דין שמפר חובה זו נוהג ברשלנות.

אמנם, לא כל טעות או החלטה שגויה של עורך הדין תחשב לרשלנות מצידו. יתכן בהחלט כי הוא פעל כעורך דין סביר ונבון ובכל זאת יטעה בשיקול דעתו. כאשר מדובר במצב בו עורך הדין הפעיל את מלוא שיקול דעתו, אך בכל זאת שגה והגיע למסקנה שהתבררה כלא נכונה, אין הדבר עולה לכדי התרשלות.

אם כן, כאשר אנו בודקים את פעולותיו של עורך הדין יש להבחין בין מצב של טעות בשיקול הדעת לבין מצב של רשלנות:

  • מתחם הסבירות: כשעורך דין ניצב בפני ניהול תיק משפטי, עומדות בפניו אפשרויות פעולה רבות. בעוד שעורך דין אחד היה נוקט דרך אחת, עורך דין אחר עשוי בהחלט לבחור בדרך אחרת. הדגש הוא , אם כך, על השיקולים ששקל עורך הדין בבואו לקבל את ההחלטה. אם שיקולים אלו ענייניים ולגיטימיים, ואלו נשקלו כמיטב יכולתו וידיעתו, הרי שלא מדובר ברשלנות גם אם שיקול הדעת היה מוטעה.
  • כאשר מדובר בפעולות טכניות של עורך הדין שהן שגויות, כגון אי התייצבות לדיון, איחור בהגשת מסמכים וכדומה, קל יותר להוכיח את רשלונותו שכן אין המדובר במקרה זה על פעולה שהיא בגדר מתחם שיקול הדעת. זאת להבדיל מהחלטות הכרוכות בשיקול דעת כגון זימון עדים מסויימים, אופן חקירתם וכו'.
  • יש לבחון את פעולותיו של עורך הדין לאור המידע שהיה קיים בעת ביצוע פעולותיו, ולא כ"חכמה שבדיעבד". כל עוד עורך הדין הפעיל את שיקול דעתו וקיבל החלטה מושכלת לאור הנתונים שהיו קיימים באותה עת, אין הדבר יחשב כרשלנות, גם אם בדיעבד התברר כי הוא לא הגיע לתוצאה הטובה ביותר.
  • רשלנות מקצועית אינה נבחנת על פי התוצאה. מטבע הדברים, פעמים רבות צד המפסיד בהליך משפטי עלול להתרעם בשל החלטה שנפסקה לרעתו. אך יש לזכור כי עורך הדין לא מבטח את לקוחו מפני הפסד בתיק או כישלון.
  • זאת ועוד, ההלכה קובעת כי חובה על עורך הדין לנהוג על פי שיקול דעתו שלו בלבד. אסור לו לפעול בניגוד לשיקול דעתו גם במידה והלקוח מורה לו לפעול אחרת.

לעניין זה יפים דברי השופט ד' לוין:

"אמור מעתה – עורך-דין חב חובת זהירות והפעלת מיומנות סבירה בטפלו בענייני לקוחו בייעוץ, בייצוג ובכל דרך שהיא. מובן שמידתן של אלה רבה, אם לא החלטית, אך עם זאת לא כל כישלון של עורך-דין ייתפס כהפרת החובה, שכן למרות הטלת חובות אלה, שהן רחבות למדיי, מכירים עדיין בכך, שלא ניתנה תורת עריכת הדין למלאכי השרת; גם הם עלולים לטעות בשיקול דעת. טעות כזו אין בה לחייב עורך-דין ברשלנות".

ע"א 37/86 לוי נ' שרמן, פ"ד מד(4) 446