רשלנות מקצועית של רואי חשבון – מי אשם בחסרונו של פרט חשוב בדו"ח כספי של חברה מבוקרת?

חברה א' מנהלת עסקים עם חברה ב' ומסתמכת על נכונות הדו"ח הכספי של חברה זו כהוכחה לאיתנותה הכלכלית. האם כאשר חברה ב' קורסת במפתיע עקב התחייבות שלא צוינה בדו"ח הכספי תוכל חברה א' לתבוע את נזקה מרואה החשבון שהכין את הדו"ח הכספי של חברה ב'? זוהי הסוגיה שנדונה בפסק הדין ת"א 1492-07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו.

התובעת סיפקה לחברה אחרת בדים עד אשר חברה זו פורקה בצו בית משפט עקב פשיטת רגל. שותפות רואי החשבון הנתבעת הכינה עבור החברה שפורקה דו"ח כספי מבוקר אך לא ציינה בו את התחייבות החברה לערוב לחובות קיבוץ. התובעת מבססת את הנזק הנגרם לה מהמשך היחסים עם החברה עד לפירוקה בדו"ח הכספי שהכינה שותפות רואי החשבון ומכאן התביעה בעילות נזיקיות של רשלנות, הפרת חובה חקוקה ותרמית ובעילה חוזית של הטעיה שלא בתום לב במו"מ חוזי כנגד מנהלי החברה עצמה.

הנתבעת בתגובה טוענת שהכינה את הדו"ח על סמך אינפורמציה שנמסרה לה מהנהלת החברה המבוקרת ואין היא אחראית על חסרונו של פרט מידע שלא נמסר לה. עוד היא מוסיפה שמנהלי החברה חתמו על נכונותו של הדו"ח ועל כן היא עשתה את עבודתה בצורה היעילה והמקצועית ביותר.

מהן החובות המוטלות על רואי חשבון?

החובות המוטלות על שותפות רואי החשבון בעניין זה עולות ממספר מקורות. תחילה- תקנות רואי חשבון (דרך פעולתו של רואה חשבון), תשל"ג – 1973, שם נקבע כי על רואה חשבון לבצע את הפעולות הנדרשות ממנו על מנת שהדו"ח הכספי ישקף באופן נאות את מצב העסקים של המבוקר. הוראות נוספות קיימות גם בחוק החברות ובפסיקה. מכאן נשאלת השאלה האם רואה החשבון ידע על קיומה של הערבות ולא ציין דבר אודותיה ביודעין או ברשלנות או שמא לא ידע דבר על קיומה. ככל שלא ידע רואה החשבון עלינו להוסיף ולבדוק האם פעל באופן סביר להשגת אינפורמציה הנוגעת לערבויות מסוג זה.

השאלה המרכזית- האם ידע רואה החשבון על הפרט החסר?

עיקר המחלוקת בין שותפות רואי החשבון הנתבעת למנהלי החברה הנתבעים היא האם ידעו רואי החשבון על הפרט החסר. בעוד רואי החשבון טוענים כי לא נמסר להם דבר וכי מנהלי החברה אף חתמו על הדו"ח בו חסר הפרט טוענים המנהלים כי רואי החשבון ידעו על הערבות וכי הם מעולם לא הסתירו פרט זה. בית המשפט מכריע כי מנהלי החברה לא הוכיחו במאזן ההסתברויות שגרסתם היא הנכונה ושרואי החשבון ידעו על הערבות.

השאלה המשנית- אילו לא ידע רואה החשבון על הפרט החסר, האם יכול היה לדעת על כך כרואה חשבון סביר?

בתשובה לשאלה זו מציין בית המשפט ששותפות רואי החשבון לא הוכיחה בעיניו את טענתה שביקשה לקבל לידיה מסמכים אודות התחייבויות החברה ובאופן כללי לא הוכיחה מה היו בדיקותיה העצמאיות . בסופו של דבר נקבע שאין לצפות מרו"ח סביר שיקיים בדיקות עצמאיות משלו לנכונות אינפורמציה הנמסרת לו כאשר אין בעיניו כל חשש חיצוני לנכונותה. מסיבה זו נמצא שאישור המנהלים בכתב על היעדר התחייבויות נוספות ממלא את חובת הזהירות הנדרשת מרואה חשבון סביר.

לסיכום, רואה חשבון אחראי בנזיקין לנזק הנגרם לצד ג' עקב חסרונו של פרט בדו"ח כספי אותו הוא הכין רק כאשר ידע על הפרט החסר או כאשר לא ידע עליו אולם היה עליו לדעת בפועלו כרואה חשבון סביר. במקרה זה נמצא שהנתבעת לא ידעה על הערבות וגם לא היה עליה לדעת בפועלה כרואה חשבון סביר מאחר שלא הייתה לה כל סיבה לחשוש לנכונות הפרטים הנמסרים לה מהנהלת החברה ולכן לא הייתה עליה חובה לנהל בדיקות עצמאיות.

-כל האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד. אין בדברים אלו בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו"ד, ועל הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד-

סגור לתגובות.