רשלנות מקצועית של עו"ד/ רשלנות מקצועית בנאמנות

ע"א 5228-02-17 ל.מ. רויאלטי בע"מ ואח' נגד בייניש ואח', ע"א 4225-02-17 מקובסקי נ' ל.מ. רויאלטי

מעשה היה בחלקה בירושלים, ש2/12 ממנה נרשמו על שם אדם בשם פכרי, אך ברישום לוקה בחסר שלא צורף לו מספר תעודת זהות. שני אנשים הנושאים את אותו השם טענו לבעלות בחלקה, והנכס הוגדר כנפקד והיה בידיו של האפוטרופוס לניהול נכסי נפקדים. שני האנשים שטענו לבעלות על הנכס התחייבו בייפוי כוח בלתי חוזר למכור את חלקם בקרקע, כל אחד מהם לאדם אחר. אחד מהם ייפה עו"ד בשם טנוס למכור את חלקו הלכאורי בקרקע. בפגישה שקיים עו"ד טנוס עם הקונים, עורך דינם מקובסקי והמתווך ועורך דינו בייניש, נחתם זיכרון דברים למכירת הקרקע. במעמד הפגישה היה ידוע לכל הצדדים שזכויותיו של פכרי שייכות לאפוטרופוס לניהול נכסי נפקדים וכי בעליו של הנכס אינו ידוע.

לאחר החתימה על העסקה, הפעיל המתווך לחץ על המוכרים להעברת סכומי כסף נוספים להשלמת העסקה. בעקבות הלחץ, הופקדו כספים בחשבון הנאמנות של עו"ד בייניש, שהתחייב לא לשחרר את הכסף אלא אם יתקיימו תנאים שהוסכמו מראש – רישום הערת אזהרה בטאבו לטובת הקונים. לאחר ההפקדה בחשבון הנאמנות, המשיכו המוכרים להפעיל לחצים כבדים לשחרור הכספים, שלאחריהם הסכימו הקונים להעביר מחצית מהסכום המופקד בנאמנות לאחר רישום הערת אזהרה לטובתם. עוה"ד מקובסקי, שייצג את הקונים, הסכים להעביר 100,000$ לב"כ המוכר עו"ד טנוס, בתנאי שיתחייב בחתימתו, ע"י הסכם שערך עו"ד בייניש, כי אם לא תירשם הערת אזהרה, יהיה חייב את הכסף בהלוואה.

הניסיון לרישום הערת האזהרה על הקרקע נכשל, בעקבות תגובתו של האפוטרופוס הכללי למחיקת הערת אזהרה אחרת בדבר קיומו של הליך תלוי ועומד, שככל הנראה מתקשר לעסקה קודמת שערך המוכר עם צד ג'. עוד צפה האפוטרופוס וציין בתגובתו סוגיה של נפקדות בהעברת הנכס וזכויותיו, המונעת את מכירת הנכס ורישום הערת האזהרה לטובת הקונים. כל זאת, תוך שהמוכר ממשיך להפעיל לחץ ולבקש מהקונים עוד כספים.

בעקבות התעוררות החשש בדבר קיומה של עסקה קודמת, הציע עו"ד מקובסקי שייצג את הקונים להזדרז עם רישום הערת האזהרה, על אף שבשלב ההוא היה עליו לדעת שלא תהיה לה כל משמעות בשל היותו של הנכס בחזקתו של האפוטרופוס לענייני נפקדים. עם זאת, התעקש שלא להעביר סכומי כסף נוספים עד אשר תתברר מעמדה של אותה עסקה קודמת.

בשלב מאוחר יותר, גילה עו"ד מקובסקי שייצג את הקונים כי גם אם תירשם הערת אזהרה לטובת המערערים – לא תתגבר ההערה על מעמדו של האפוטרופוס לנכסי נפקדים שהנכס הוקנה לו לפי חוק. משום כך, הודיע לכל הצדדים המעורבים כי מרשיו מושכים ידיו מהעסקה שספק אם הייתה קיימת מלכתחילה, ודרש להשיב להם את הסכום ששולם.

על אף שהתחייב שלא להעביר את הכספים ששולמו לו ולשמור אותם בנאמנות, עו"ד טנוס שייצג את המוכר העביר אליו את ההלוואה של 100,000 $ למוכר למרות שלא נרשמה הערת אזהרה ולא התקיימו תנאי הנאמנות שאפשרו לו לשחרר את הכספים.

הקונים תובעים את כספם בחזרה, ששוחרר לטענתם בניגוד לנאמנות בו היה מופקד ומבלי שהתקיימו כל תנאיה. התביעה הוגשה כנגד הנזקים שנגרמו בעקבות התנהלותם של המעורבים בפרשה, ופסק דין זה עוסק בהתנהלותם של עו"ד בייניש ועו"ד מקובסקי אל מול הקונים.

בית המשפט קמא הטיל את האחריות על עו"ד מקובסקי וקבע כי נהג כלפי התובעים באופן רשלני ולא הגן על זכויותיהם כלקוחותיו. לגבי עו"ד בייניש, קבע ביהמ"ש קמא כי לא חב להם חובת זהירות משום שבאותה העת ייצג את המתווך ולא את הקונים. הקונים מערערים על כך שעו"ד בייניש לא חב להם חובת זהירות, משום שהיה מופקד לשמור על כספם בנאמנות ובחר לשחרר אותו למרות שלא התמלאו כל התנאים. לגבי המערערים, קבע ביהמ"ש כי לא יוצגו כראוי וכי עו"ד מקובסקי התרשל בייצוגם. עו"ד מקובסקי טוען כי המערערים היו מודעים לסיכונים בעסקה אך בכל זאת בחרו להסתכן בשל הרווח במימושה. זאת ועוד, לטענתו בחרו המערערים לכרות עסקה עם דמויות שלא היו מוכרות בפניהם קודם לכן ובחרו להעביר כספים עוד לפני שידעו מול מי העסקה מתקיימת. לגבי עו"ד בייניש נטען, כי העביר את הכספים שהופקד כנאמן עליהם בטרם התמלאו כל התנאים להעברתם. זאת ועוד, בחר להעביר את הכספים בדרך של הלוואה מוסווית לעו"ד טנוס, על אף שידע שהוא עתיד להעביר אותם לקונה. עו"ד בייניש טוען כי המערערים ובא כוחם עו"ד מקובסקי היו מודעים לסוגיות נפקדותו של פכרי (הבעלים לכאורה) ובצורך לשחרר את הזכויות שלו מהאפוטרופוס לענייני נפקדים; היו מודעים לצורך בבירור זהותו האמיתית של פכרי; בתיקון הרישום בלשכת רישום המקרקעין; וברישום השם עם מספר תעודת הזהות והיו מודעים להערות הרשומות בנסח הטאבו. בנוסף, טוען עו"ד בייניש לאשם תורם מצידם של עורכי הדין האחרים שחייבים למערערים חובת זהירות, ואף למערערים עצמם נוכח התנהלותם.

בית המשפט בערעור קבע בפסק הדין כי רשלנותו של עו"ד מקובסקי הוכחה מעל כל ספק. הייתה מוטלת עליו חובת זהירות מושגית, קונקרטית ואפילו מוגברת כלפי המערערים (הקונים), בשל הסיכונים בעסקה והבעייתיות בעסקה, שהיו ידועים לו עוד בטרם החתימה: הבעלים נפקד והנכס מוקנה; בנסח הטאבו לא מופיע מספר תעודת הזהות של הבעלים, ולכן בטרם התקדמות העסקה היה צריך לתקן את הרישום ולהוסיף את תעודת הזהות; הערות אזהרה היו רשומות על זכויותיו של המוכר בנסח הטאבו; היה מודע להליך קודם שהתנהל בירושלים לשחרור זכויות המוכר מהאפוטרופוס לנכסי נפקדים.

עוד מצא בית המשפט כי על עו"ד מקובסקי הייתה מוטלת החובה להסביר למערערים את משמעות היותו של המוכר נפקד ואת משמעות היותו של הנכס מוקנה; הייתה מוטלת עליו החובה לוודא, בטרם ייעץ, מיהו הבעלים האמיתי של הנכס ושייפוי הכוח שניתן הוא אותנטי וחתום על ידי הבעלים האמיתי; הייתה מוטלת עליו החובה להבטיח את כספם של מיוצגיו ולייעץ להם לא להפקיד את כספם בידי אדם שאינם מכירים;

נקבע כי עו"ד מקובסקי כלל לא היה מודע למשמעות ונפקותו של הנכס נפקד ושל הבעלים לא ידוע, ולכן לא הסביר את המשמעות ללקוחותיו. מדובר ברשלנות כי הייתה מוטלת עליו החובה לבדוק. על אף שלא היה בקיא בחוק נכסי נפקדים, המשיך עו"ד מקובסקי לטפל בעסקה ולקדם אותה מבלי שנוא זה עמד לנגד עיניו ומבלי שדאג לשחרורו של הנכס בטרם המערערים ישלמו כספים. בכל זאת, האמין שניתן להתקדם בעסקה והמשיך לנסות לקדם אותה ולנסות לרשום הערת אזהרה על הנכס. זאת, אף לאחר קבלת תגובת האפוטרופוס לענייני נפקדים לבקשה שהוגשה למחיקת הערת האזהרה הקיימת על הקרקע.

נמצא כי בתחילה, לא הסכים עו"ד מקובסקי לקבל ייפוי כוח מעו"ד טנוס, אותו הגדיר כאלמוני. אך, בכל זאת לאחר מספר ימים ייעץ עו"ד מקובסקי למערערים, מבלי להביע הסתייגות או לבצע בדיקה אודותיו, להסכים להעביר סכום של 200,000 $ לידיו הנאמנות של טנוס, על אף שלפני כן הגדיר אותו כעו"ד אלמוני שלא ניתן לסמוך עליו. משלא ביצע בדיקות אודות אמינותו של טנוס, בית המשפט קבע כי הפר עו"ד מקובסקי את חובת הזהירות המוטלת עליו. התעקשותם הנחרצת של המוכרים על זהות הנאמן כשהכסף כבר מופק בנאמנות, הייתה צריכה להדליק אצלו נורת זהירות.

לגבי עו"ד בייניש, נקבע כי על אף שהיה מעורב בתהליכים אלו (תשלום התמורה למוכרים, הפקדת הכסף ושחרורו) – לא ייצג את הקונים המערערים, אלא רק את המתווך בעסקה. למתווך שייצג היה אינטרס חזק לקדם את העסקה, מאחר שסוכם עם המערערים כי המגעים בין המוכרים לקונים יתנהלו רק בתיווכו. לפיכך, הגיוני ששני עורכי הדין (עו"ד מקובסקי ועו"ד בייניש המייצגים את הקונים ואת המתווך) יתעדכנו מפעם לפעם על התקדמות העסקה אך זה לא הופך את עו"ד בייניש למייצג את המערערים. בית המשפט קבע כי המערערים היו מודעים מתחילת העסקה לבעייתיות שבה, וכי הטענה שהסתירו מהם מידע היא חסרת בסיס. לפיכך, הטענה כלפי עו"ד בייניש נובעת מן העובדה שלא ייעץ למערערים שלא להעביר כספים לעו"ד טנוס ולא דאג להבטיח את הכספים האלו. אך, עו"ד בייניש לא ייצג אותם בעסקה ולא ניתן להטיל עליו חובות מעין אלה, כאשר המערערים היו מיוצגים ע"י עו"ד אחר.

משמעות טענתם של המערערים היא שהייתה מוטלת על עו"ד בייניש החובה לייעץ ולהסביר לעו"ד מקובסקי את הסיכונים הנובעים מהסכמתם להעביר את הכספים לידיו הנאמנות של טנוס, מקום שהלקוח שלו (המתווך) תמך במהלך הזה (מנסיבותיו שלו). לא ניתן לקבל טענה זו מכמה טעמים: ראשית, לא ניתן להטיל חובה על עו"ד שמייצג צד לעסקה לייעץ לעורך הדין השני בקבלת ההחלטות, על אף שמלא העובדות היו בידיו באותה העת. זו תהיה הרחבה של חובת הזהירות המוטלת על עורך הדין באופן בלתי סביר; שנית, דרישה זו עלולה ליצור ניגוד עניינים. לשני הצדדים היו אינטרסים שונים בעסקה, שהייתה מממומנת בכולה על ידי המערערים ולכן הם אלו שהיה עליהם להיזהר ולבדוק באופן יסודי יותר. לכן, אי בדיקה יסודית או דילוג על פעולות משפטיות עומדת בניגוד אינטרסים בין הצדדים משום שלמערערים יש יותר מה להפסיד. המערערים היו מיוצגים ע"י עו"ד מקובסקי, שהחובה לייעץ להם שלא להסכים למהלך זה הייתה אחריותו בלבד – ובה כשל.

שונים הדברים במקרה האחר, שבו הועברו לנאמנותו של עו"ד טנוס 200,000 $ מכספי נאמנות שהוחזקו בידי עו"ד בייניש. מדובר בסכום שהיה אמור לעבור לידיו רק לאחר רישום הערת האזהרה לטובת המערערים. עו"ד בייניש ניסח שני הסכמים, לפיהם באחד מהם מתחייב עו"ד טנוס להחזיר את הסכום המופקד תוך 30 ימים אם לא ייחתם הסכם, ובשני חתם עו"ד טנוס על הלוואה למתווך המיוצג ע"י עו"ד בייניש על סך אותו הסכום.

המערערים טעני כי מדובר בפיקציה שמאפשרת לעו"ד טנוס להעביר את הכסף למוכר תוך עקיפת כתב הנאמנות עליו חתום עו"ד בייניש. ביהמ"ש מצא כי המסמכים נערכו באותו היום ובאותו מעמד ולכן קבע כי מדובר בפיקציה שנועדה לאפשר העברת כספים בניגוד להסכם הנאמנות ובטרם התמלאו כל התנאים. מדובר בכספים בהם החזיק עו"ד בייניש בנאמנות ולכן הוא חב חובת זהירות כלפי המערערים. הוא ידע שהתנאים לפתיחת הנאמנות (רישום הערת אזהרה לטובת הקונים) לא התקיימו, ועצם את עיניו, לא עצר את העברת הכספים ואף לא דיווח על כך למוכרים או לעו"ד מקובסקי שייצג אותם.

ביהמ"ש קבע כי לכל הפחות היה עליו לעדכן את עו"ד מקובסקי בהסכמי ההלוואה שנערכו ולהשאיר לו ולמערערים את ההחלטה האם על אף האמור להמשיך להעביר כספים נוספים למוכר. משלא פעל כך – הפר את חובת הנאמנות והזהירות בה היה חייב כלפי המערערים.

עוד קבע בית המשפט, כי לא ניתן לקבל את טענת ההסתכנות מרצון. המערערים לא הסתכנו מרצון, משום שעל מנת להסתכן מרצון יש להיות מודעים לא רק להתרחשותו האפשרית של נזק, אלא גם לתוצאותיו המשפטיות. לכן, הגנת ההסתכנות מרצון תקום לנתבע רק בנסיבות בהן הסכים התובע לקבל על עצמו את הסיכון של פגיעה ללא פיצוי, מה שלא קרה במקרה הזה, משום שלמערערים לא הוצגו הסיכונים המשפטיים מלכתחילה ע"י עו"ד מקובסקי שייצג אותם.