סכסוכי שכר טרחה – כיצד יש לפרש הסכם ייצוג בין עו"ד ללקוח?

מהו הדין כאשר עו"ד ולקוח חותמים על הסכם ייצוג שקובע תשלום של בונוס כאחוז מסוים מגובה הסכום שנחסך ללקוח עקב עבודת העו"ד ולאחר סיום הייצוג לא מצליחים הצדדים להסכים מהו אותו סכום שנחסך? כיצד יש לפרש את חוזה הייצוג בין עוה"ד ללקוחו? זו השאלה שנדונה בביהמ"ש המחוזי בלוד בתיק שמספרו תא"ק 52527-12-11.

התובע הוא עורך דין ורואה חשבון שנשכר ע"י הסתדרות העובדים הלאומית (הע"ל) לייצג אותה במו"מ מול רשויות המס להסדרת חובות מע"מ שלא שולמו במשך שנים רבות. בין התובע להע"ל נחתם הסכם ייצוג שקבע שכר טרחה שעתי ובונוסים לפי הצלחה. משהסתיים ההליך מול רשויות המס פנה התובע להע"ל וביקש לקבל את הבונוס שהובטח לו- 15% מהסכום שנחסך להע"ל ובונוס נוסף על כך שלא הוטל על הע"ל תשלום כופר מס. בין הצדדים התגלעה מחלוקת על גובה הסכום שנחסך להע"ל ומכאן התביעה.

האם ההסכם בין הצדדים תקף?

הע"ל טוענת שההסכם בטל עקב ניגוד עניינים של התובע אשר היה שותף במשרד רואי החשבון שהיה אחראי למחדל אי התשלום לטענתה. נמצא שהע"ל לא עמדה בנטל ההוכחה הנדרש להוכחת פגם בכריתת ההסכם- התובע אינו חלק ממשרד רואי החשבון. רואה החשבון במקרה זה סיפק לתובע עזרה חשבונאית בלבד ולא התעסק בעבודת הייצוג של התובע. הע"ל טענה גם לפגם ברצון עקב הטעייה לכאורה שהטעה אותה התובע בנוגע לגובה שכר הטרחה שהיא עתידה לשלם אולם לא נמצאה כל הטעיה שכזו- הע"ל הסכימה שהתובע הוא שיכמת את נטל המס וציינה מפורשת שהיא מבינה שהיא עשויה להידרש לשלם "סכומים מהותיים".

כיצד יש לפרש את ההסכם בין הצדדים?

בהתאם להלכת אפרופים המפורסמת פנה ביהמ"ש לפרש את החוזה על פי אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים. ההסכם מטיל על התובע את כימות נטל המס אולם התובע פירש הוראה זו כהוראה לפיה עליו לחשב את נטל המס החמור ביותר, עובדה זו הובילה למצב אבסורדי בו שכר הטרחה לו טוען התובע גבוה מהסכום ששולם בפועל לרשויות המס. ביהמ"ש מצא כי במקרה זה אומד דעתה של הנתבעת לא התייחס לסכום המקסימלי אותו קבע התובע אלא לנטל מס שמתחשב בהליך הגילוי מרצון. עדות נוספת לאבסורד בסכום אותו דורש התובע היא בהפרשים האסטרונומיים בינו לבין שכר הטרחה השעתי והבונוסים הנוספים בהסכם. כלל נוסף המוביל לדחיית גרסתו של התובע הוא כלל הפרשנות כנגד המנסח שבסעיף 25(ב1) לחוק החוזים אשר קובע שבמקרה של חוזה לו מספר פירושים ולאחד הצדדים לחוזה יש יתרון בעיצוב תנאיו פירוש כנגד המנסח עדיף על פירוש לטובתו.

כיצד אם כך צריך עו"ד להעריך את הסיכון בפניו עומד לקוחו?

משלא ניתן למצוא את אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים פונה ביהמ"ש לפרשנות אובייקטיבית של החוזה. ביהמ"ש מפנה אותנו לעניין קפלנסקי נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ שם נקבע כי ברור לכל כי גובה ה"סיכון" בפועל, ממנו יש לגזור את הבונוס, אינו שווה לסכום התביעה שהוגשה. ביהמ"ש פונה למסמכי רשויות המס על מנת למצוא את גובה הסיכון בפניו עמדה הע"ל ובסופו של דבר מכריע כי הסכום נמוך משמעותית מהסכום לו טען התובע.

לסיכום, בבואנו לפרש הסכם שכר טרחה בין עו"ד ללקוחו נפנה לעקרונות הפרשנות הכלליים של דיני החוזים. לשון ההסכם חשובה אולם הלכת אפרופים מייחסת חשיבות לאומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים אותו ינסה ביהמ"ש למצוא, גם בעזרת עדויות חיצוניות לחוזה. אם לא יצליח ביהמ"ש להכריע בשאלת אומד הדעת הסובייקטיבי הוא יפנה להכרעה אובייקטיבית. כלל פרשני נוסף הוא כלל הפרשנות כנגד המנסח אשר יכול לעמוד לצדם של לקוחות כנגד עורכי הדין המנסחים את הסכם הייצוג.

-כל האמור לעיל אינו מהווה יעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי וכל המידע המצוי באתר משמש כמידע כללי בלבד. אין בדברים אלו בכדי להחליף מידע הניתן על ידי עו"ד, ועל הקורא לפנות ולהתייעץ עם עו"ד העוסק בתחום בטרם נקיטת כל פעולה משפטית כזו או אחרת. כל המסתמך על האמור לעיל בכל דרך שהיא, עושה זאת על אחריותו בלבד והאחריות לכל תוצאה, ישירה או עקיפה, בשל הסתמכות על האמור, תחול על המשתמש בלבד-

סגור לתגובות.