לכל שאלה וייעוץ חייגו: 03-6096270

כיצד מוכיחים קשר סיבתי במקרים של רשלנות מקצועית של עורכי דין?

על מנת להוכיח חבות של אדם בנזיקין עקב התנהגות רשלנית אין זה מספיק להוכיח שאותו אדם הפר חובת זהירות שחלה עליו והתנהג בשונה מאדם סביר אלא יש להוכיח את שאר היסודות של עוולת הרשלנות – קיומו של נזק וקשר סיבתי בין ההתנהגות הרשלנית לנזק, כלומר, יש להוכיח שההתנהגות הרשלנית היא שגרמה להיווצרות הנזק ולא גורם אחר. הוכחה זו לא תמיד קלה במקרים רגילים ועל כך מתווסף קושי נוסף כאשר מדובר בנזק שנגרם כתוצאה מהתרשלותו של עורך דין בטיפול בענייניו של לקוחו, שהרי קשה לחזות כיצד היה מסתיים הליך משפטי אילו נהגו הצדדים אחרת. כיצד בכל זאת ניתן להוכיח קשר סיבתי שכזה?

כיוון שהליכים משפטיים הם אינם מדע מדויק ובסופו של דבר התוצאה מוכרעת בידי שופט בשר ודם ולא בידי נוסחה מתמטית, קשה להעריך תוצאה היפוטתית של הליך כלשהו המתחשבת בשינוי של אחד הנתונים, כמו למשל התנהלותו של בא כוח אחד הצדדים. עובדה זה מקשה על הוכחת קשר סיבתי כיוון שהתובע צריך להוכיח קשר ישיר בין חסרון הכיס שנגרם לו לרשלנות הנטענת, כלומר, על אדם התובע את עורך דינו להוכיח שאילו עורך הדין לא היה מתנהג ברשלנות תוצאת ההליך הייתה משתנה לטובתו. במקרים רבים, המשמעות היא שאדם שהפסיד בהליך משפטי ומאשים בהפסדו את עורך דינו צריך להוכיח שאילו עורך הדין היה נוהג כעורך דין סביר הוא היה זוכה באותו הליך.

ההלכה בנושא זה נקבעה בע"א 989/03‏ שנדון בפני ביהמ"ש העליון שם נקבע שהנטל על התובע את עורך דינו לגבי אופן ניהול המשפט להוכיח כי אלמלא התרשלות עורך הדין הייתה תוצאת פסק הדין משתנה לטובתו, "זהו נטל כבד מבחינה ראייתית, שכן אין לדעת בוודאות את תוצאותיהם של הליכים משפטיים עד למתן פסק דין חלוט, ואין לדעת כיצד היו נראים פני הדברים לו התנהלו ההליכים באופן שונה."

כלומר, על התובע להביא ראיות ולהיכנס לגופו של ההליך המקורי על מנת להוכיח שהיו לו טיעונים טובים ולכן קרוב לוודאי היה זוכה בו אלמלא אותה התנהגות רשלנית. בשורת תיקים הנטל הזה הוא שהכריע את התביעה לרעת לקוחות לשעבר התובעים את עורך דינם. כך ב ת"א 1608-11-08 שם אלמנה תלתה את חיובו בדין של בעלה המנוח בכך שפרקליטיו הפסיקו את ייצוגו בשעה שהיה במצב רפואי קשה. באותו מקרה קבע ביהמ"ש כי התובעת לא הצליחה להביא ראיות ולהוכיח במאזן הסתברויות שאילו היה בעלה מיוצג כראוי והיה מתנהל דיון לגופו של עניין היה מצליח בעלה להדוף את התובענה. כך גם ב תא (אשדוד) 1210/02 שם עורכת דין לא התייצבה לדיון בעניינו של לקוחה ולכן ניתן פסק דין במעמד צד אחד. במקרה זה קבע ביהמ"ש כי לתובע לא היו טענות טובות בקשר להליך המקורי וככל הנראה היה מפסיד בו בכל מקרה.

המסקנה משורת פסקי הדין האלה שאדם המבקש לתבוע את עורך דינו בגין רשלנות לא יכול להסתפק ביכולת להוכיח התנהגות רשלנית אלא עליו להוכיח גם בסבירות גבוהה שאילו עורך דינו היה מתנהג כעורך דין סביר תוצאת ההליך המשפטי הייתה משתנה לטובתו. לשם כך עליו להביא ראיות וטענות טובות אשר יכול היה להעלות בהליך המקורי, על מנת לשכנע את ביהמ"ש.