לכל שאלה וייעוץ חייגו: 03-6096270

חובות עו"ד כלפי מי שאינו לקוחו

אמנם אין זה המצב האופייני לתביעת רשלנות כנגד עורך דין, אולם בית המשפט הכיר בנסיבות מסויימות המעמידות לעורך הדין חובות גם כלפי מי שאינו לקוחו, כלומר צד שלישי עימו אין לו יחסים חוזיים או הסכם שכר טרחה כלשהו.

ניקח לדוגמה מצב בו עו"ד מייצג את לקוחו בעסקה למכירת דירה לרוכש מסויים. הפסיקה קובעת כי קיימים מקרים בהם עורך הדין יהיה חייב בחובת זהירות גם כלפי רוכש הדירה, על אף שאינו לקוחו.

עורך הדין נתפס כבעל יתרונות משמעותיים בכל הנוגע להבנת מהותה של הפעולה המשפטית. ואילו הצד שכנגד נמצא בעמדת נחיתות בשל פער זה. לכן, מתאפשר לצד שכנגד לסמוך על אמינותו, מיומנותו ויושרו של עורך הדין. לפיכך, עורך דין שלא עומד בציפיות אלו מפר את חובת הזהירות. למעשה, חובת הזהירות היא המשוכה הראשונה אותה יש לעבור בהוכחת רשלנותו של עורך הדין, ועל כן בהתקיים נסיבות מסויימות יוכל אותו רוכש יוכל לתבוע את את עורך הדין על נזקיו באם יוכח כי התרשל.

מהן אם כן נסיבות המקימות חובות אלו?

מובן כי עורך הדין לא חייב את אותן חובות אשר חייב הוא ללקוחו, אלא חובות מצומצמות יותר. התגבשות חבותו ברשלנות של עורך הדין כלפי מי שאינו לקוחו (הצד שכנגד) תלויה בעובדות המקרה ונסיבותיו:

  • הצד שכנגד אינו מיוצג ע"י עורך דין אחר מטעמו. במקרה זה, הוא סומך על אמינותו יושרו ומיומנתו של עורך הדין, ולכן נדרש מעורך הדין להפגין מיומנות וזהירות רבות יותר בהצגת העניין.
  • עורך הדין טיפל גם בפעולות המשפטיות הנדרשות מן הצד שכנגד, כחלק מהשלמת העסקה. עורך הדין למעשה נוטל אחריות בצורה וולנטרית במקרה זה.
  • הצד שכנגד נתן לעורך הדין יפוי כח לבצע בשמו פעולות.
  • הצד שכנגד שכר את שירותיו של עורך הדין בעניינים אחרים.
  • עורך הדין נתן עצה או הערכה משפטית לצד שכנגד, בנושא מהותי לעסקה. במצב זה נדרש כי הצד שכנגד הסתמך על דבריו של עורך הדין הסתמכות סבירה. אם לאחר מכן יתברר כי הסתמכותו על דברי העורך דין גרמה לו נזק, עורך הדין ישא באחריות על כך.
  • יורש עפ"י צוואה שערך עורך הדין, על אף שהיורש לא היה לקוחו.

    יש לשים לב, כי מקרים אלו מהווים דוגמאות לנסיבות אשר ילקחו בחשבון בקביעה האם חב עורך הדין חובת זהירות כלפי אותו צד שכנגד. אולם, הם אינם מהווים רשימה סגורה של עילות המקימות חובת זהירות של עורך דין כלפי מי שאינו לקוחו, ובית המשפט לא הגדיר באופן גורף מצבים בהם יקרה כן. יש לבחון את קיומה של חובת זהירות לאור נסיבותיו של כל מקרה לגופו.