תביעת עורך דין

תביעה נגד עורך דין בשל חבותו כלפי לקוחותיו

חבות עורך דין כלפי לקוחותיו בגין שימוש כנאמן בעסקה בה הוא גם שותף

עובדות המקרה – עורך הדין שימש כנאמן עבור התובעים בעסקת מקרקעין שבה היה גם שותף בעבור משרדו. הדבר יצר טשטוש גבולות וניגוד עניינים בין תפקידו כנאמן לבין מעמדו כשותף בעסקה. עורך הדין הפר את חובת האמונים ללקוחותיו בכך שהעדיף את טובתו האישית על פני טובת אלו שהופקד עליו להיות נאמן להם. כללי האתיקה המקצועית של לשכת עורכי הדין נועדה למנוע מצב כזה, ולפיכך חל איסור על נאמן לרכוש לו טובות הנאה, פרט לשכר טרחתו. במקרה דנן, נמנע עורך הדין מדיווח מתאים על הסכם הנאמנות, והותיר את הנכס של התובעים ברשות החברה שבבעלותו. הדבר יצר חיוב כפול במס מצד רשות המיסים וגרם נזק לתובעים, ולפיכך היה פה מקום לתביעת עורך דין.

מי הוא נאמן? הגדרת הנאמן בס69 לחוק מיסוי מקרקעין אינה בהכרח חופפת לנאמנות לפי הדין הכללי, וההגדרה מעט שונה. כאן מדובר על "נאמן" שרק משאיל את שמו מבלי שיש לו טובת הנאה או אינטרס כלכלי משלו בנכס. הסעיף מחייב את המוכר במס שבח ובמס רכישה. חיובים אלה לא יחולו על העברת זכות במקרקעין מ"נאמן" ל"נהנה". התכלית היא לפטור את הנאמן והנהנה מתשלום מס כפול בגין העברת הזכויות, כאשר הנאמן הוא רק גורם הביניים.

מתי צריך להודיע? יש להודיע תוך 30 יום מיום הרכישה כי הרכישה בוצעה בעבור אחר וכי הבעלים הנוכחים הוא זמני ומשמש כנאמן. יש להוכיח כי הנאמנות התקיימה כבר במועד רכישת המקרקעין על ידי הנאמן, ולא לאחר מכן. על הנאמנות להיות בעבור אדם ספציפי וידוע. דרישת הגילוי היא רק תנאי למתן הפטור ולא תנאי ליצירת הנאמנות. יכולה להיות נאמנות שלא זכאית לפטור משום שדווחה במועד מאוחר יותר.

תביעת עורך דין

חובת הדיווח של עו"ד ללקוחו – לא מחובתו של הלקוח לעקוב אחר פעולותיו של עוה"ד ולהעיר לו על הטעות שנפלה בהם. גם אם הוא מנוסה במקרקעין ואף אם היה שותף פעיל במהלכים השונים ובהצפת הדרישות השונות. החובה מוטלת על עורך הדין, משום שזהו השירות בעבורו משלם הלקוח.

יחסי הנאמנות וחובת הזהירות של עורך-דין כלפי לקוחו – מדובר באחת החובות הבסיסיות המוטלות על עו"ד. החובה חלה בד בבד עם חובת המיומנות והזהירות הנדרשת מעורך הדין להפגין כלפי לקוחו, גם במישור עוולת הרשלנות הנזיקית. אין באפשרותו להשתחרר מחובות אלה באופן חד צדדי, גם במקרה שהלקוח הוא בעל ניסיון.

מיהות לקוחו של עורך הדין  – ביהמ"ש מכיר בעובדה שלכל לקוח נדרשת מידת אזהרה ברמה אחרת, בשל כישוריו, ידיעתו ומומחיותו. חובת זהירות מוגברת תקום ככל שהלקוח אינו בקיא ומיומן בתחום. ככל שכך, יש לנקוט באמצעים רבים יותר כדי להזהיר את הלקוח, כמו גם עיגון הייעוץ והאזהרה בכתב.

חובת האזהרה – על עורך הדין מוטלת החובה להסביר ללקוח את הסיכונים המשפטיים הצפויים לו, להציע אלטרנטיבת פעולה שלא תגרום לו נזק ולוודא כי הלקוח הבין את משמעות האזהרה וההסבר שניתנו לו. עליו לוודא כי הלקוח מבין את הסיכונים ומסוגל לבחור בעצמו.

מפני אילו סיכונים עליו להזהירו? סיכונים "משפטיים" או השלכות הדין על פעולות משפטיות מסוימות. עורך הדין איננו כלכלן או סטטיסטיקאי, ועל כן אין חובתו להזהיר את הלקוח מפני סיכונים מהסוג הזה.

מצג שווא רשלני – אחריות בגין מצג שווא רשלני במסגרת עוולת הרשלנות חלה כאשר התובע הסתמך על המצג באופן סביר, ועקב כך נגרם לו נזק. במקרה דנן, רשויות המס הסתמכו על דיווחיו הלא מלאים של עורך הדין והאחריות קמה גם כאשר צד שלישי מסתמך על המיצג באופן סביר. התוצאה היא, שהוטל חיוב כספי על התובעים בשל ההסתמכות על מצג השווא שהציג. ביהמ"ש קבע כי היה יכול וצריך היה לצפות את תוצאותיו החמורות של המצג שהציג ועל כן מוטלת עליו האחריות.

שכר טרחה לעורך דין –  החוק קובע כי השכר ישולם בכסף בלבד. אין מניעה לקבוע כי שכר הטרחה יהווה אחוז מסוים בעבור העסקה. ניתן להמיר את הזכויות הכלכליות, חלקן או מקצתן, בקבלת זכויות שותף (מניות למשל) במידה והוסכם זאת בין עוה"ד ללקוח.

אשם תורם – ההסתרה המכוונת שירתה גם את האינטרסים של התובעים במידה מסוימת, ולכן עורך הדין לא נושא במלא האחריות בגין הנזק. לפיכך חילק בית המשפט את התשלום וקבע כי על עוה"ד לשאת ב70% בלבד, ועל התובעים ב30% מפאת אשמם התורם.

סגור לתגובות.