הסדר שכר טרחה מותנה

רע"א 4723/05 עו"ד שלמה לוי נ' יהונתן ברוש 12/09/2005

אדם נפצע בתאונת עבודה ופנה לקבלת ייצוג משפטי מעו"ד ותיק המתמחה בדיני נזיקים. תחילה, פסק בית משפט השלום כי זכאי הוא ל408,600 ₪ פיצוי בגין תאונת העבודה. לאחר ערעור לבית המשפט העליון, נקבע פיצוי נוסף בסך 970,686 ₪. טעו הצדדים ולא ערכו ביניהם הסכם שכר טרחה בכתב ולאחר סיום ההליכים נתגלעה מחלוקת ביניהם. שכר טרחה מותנה בתוצאות הוא אחת השיטות המקובלות לקביעת שכר טרחה, זאת לפי סעיף 84(א) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א – 1961. על אף שקביעת שכר טרחה המותנה בהוצאות ההליך הוא אסור במשפט הפלילי, הוא לא נאסר במשפט שאינו פלילי ועל כן מותר בהליכים אזרחיים, זאת לפי סעיף 84(ב) לחוק לשכת עורכי הדין. הדבר עובד לטובת שני הצדדים, כך לעורך הדין יש תמריץ לעשות כל שביכולתו על מנת שבית המשפט יפסוק לטובת התובע את הסכום הגבוה ביותר, ומנגד, במידה ולא זכאי הלקוח לפיצויים, עורך הדין אינו רשאי לתבוע ממנו שכר טרחה. בית המשפט כבר קבע בעבר, שכאשר מדובר בשכר טרחה מותנה – יש לתת לכך ביטוי מפורש מראש, זאת באמצעות הסכם שעליו להיערך בין הצדדים. הסכמים שכאלה, לרוב ראוי שייעשו בכתב. משך ההליך המשפטי אינו ידוע ומוטב למנוע מראש מחלוקות שעתידות להתעורר בעתיד. ביטוי מראש באמצעות מסמך שנעשה בכתב עשוי למנוע סכסוכים עתידיים. בחתימה על הסכם כזה, יש לקחת בחשבון שהצדדים מודעים לטיב העסקה ולהשלכותיה.

בית המשפט המחוזי קבע שבהליכי ערעור לעליון, נהוג לגבות שכר טרחה בגובה של 50% משכר הטרחה המקורי, זאת משום שבהליך הערעור לעליון לא נדרש עורך הדין לחקור עדים, וההנחה היא שמדובר בהשקעה מצומצמת יותר של זמן מצידו. לפיכך, קיבל בית המשפט העליון את קביעת בית המשפט המחוזי לגבי שיעור שכר הטרחה המגיע לעורך הדין ודחה את ערעורו של עורך הדין על ההחלטה.

סגור לתגובות.